איך לתכנן קישורים פנימיים שעוזרים לקורא להתקדם להחלטה

קישור פנימי צריך להופיע במקום שבו עמוד אחר יכול לעזור לקורא. זו נקודת ההתחלה שלי לפני בחירת טקסט עוגן או בדיקת מספר הקישורים. אם היעד אינו מוסיף דבר לשאלה שעולה באותו רגע, עצם קיומו של הקישור לא הופך את המסלול למועיל.

נניח שקורא נמצא במאמר של חברה דמיונית על הכנה לפרויקט. הוא מבין מה צריך להכין ורוצה לדעת אם החברה גם מבצעת את העבודה. קישור לעמוד השירות יכול לענות על השאלה. קישור למאמר נוסף עם אותו הסבר כללי עשוי להשאיר אותו באותו מקום מבחינת ההחלטה.

אני מציע לתכנן את הקישורים סביב ההתקדמות הזאת: מה הקורא כבר מבין, מה עדיין חסר לו ואיזה עמוד קיים יכול להשלים את הפער. כך אפשר לחבר בין תועלת לקורא לבין מבנה אתר ברור.

לעמוד יש תפקיד, ולקישור יש סיבה

לפני שמוסיפים קישורים, כדאי לנסח לעצמכם מה העמוד אמור להשיג. מאמר הסבר, עמוד שירות ומדריך הכנה אינם ממלאים אותו תפקיד. לכן גם הקישורים שיוצאים מהם לא צריכים להיות זהים.

מתוך מאמר שמסביר בעיה, אפשר להפנות להרחבה על דרך טיפול מסוימת. מתוך עמוד שירות, אפשר להפנות למידע שמסייע לבדוק התאמה או להתכונן לשיחה. בעמוד שמציג חלופות, הקישור יכול להוביל לפירוט על האפשרות שהקורא בחר לבדוק.

הייתי מנסח ליד כל קישור מוצע סיבה קצרה בשפה פנימית: כאן הקורא צריך להבין את ההבדל, כאן הוא צריך לבדוק תנאי, וכאן הוא עשוי להיות מוכן לפנות. אם קשה לנסח את הסיבה, כדאי לבדוק אם הקישור נחוץ.

אין בכך הנחה שכל אדם יתקדם במסלול שתכננתם. אתר אינו מצגת שחייבים לקרוא לפי הסדר. התכנון נועד לאפשר בחירה מובנת, גם למי שמגיע באמצע התהליך או חוזר רק כדי להשלים פרט.

טקסט עוגן הוא תיאור של מה שמחכה בהמשך

טקסט עוגן (anchor text) צריך לתת לקורא מושג סביר על היעד. ניסוח כמו מידע נוסף יכול לעבוד בהקשר ברור, אבל לעיתים הוא מחייב לקרוא מחדש את כל הפסקה כדי להבין מה ייפתח.

אני מעדיף ניסוח שמתאר את המידע עצמו: תנאי ההצטרפות לשירות, ההבדל בין האפשרויות או ההכנות לקראת ההתקנה. לא צריך להכניס אליו כל ביטוי שהעמוד אמור להתחרות עליו. המבחן הוא האם הוא מתאים למשפט ומציג את היעד ביושר.

Google ממליצה על טקסט עוגן תיאורי, תמציתי ורלוונטי, ומסבירה שקישורים מסייעים לה למצוא עמודים ולהבין קשרים בתוכן. היא גם מציינת שאין מספר אידיאלי של קישורים שמתאים לכל עמוד. לכן איני רואה בספירה תחליף לבחינת ההקשר.

חשוב לבדוק גם הבטחות לא מכוונות. אם הקישור אומר מחירון והיעד אינו מציג מחירים או הסבר ברור על תמחור, הקורא עשוי להרגיש שהמסלול לא עמד בציפייה שיצר. במקרה כזה צריך לתקן את התיאור או לבחור יעד אחר.

עמוד חשוב צריך להיות נגיש מההקשר המתאים

עמוד יכול להופיע בתפריט ועדיין להיות חסר בדיוק במקום שבו הקורא זקוק לו. ניווט כללי וקישור בתוך הסבר ממלאים תפקידים שונים. התפריט מציג את האפשרויות באתר; הקישור מסביר מדוע אפשרות מסוימת רלוונטית עכשיו.

בדוגמה היפותטית של ספק מערכות, מאמר על החלפת מערכת יכול להסביר היטב את השיקולים ולסיים בלי להפנות לעמוד שעוסק בהעברת המידע. אם זהו המשך רלוונטי שקיים באתר, הייתי בודק היכן אפשר להציג אותו באופן טבעי.

הכיוון ההפוך חשוב גם הוא. עמוד מסחרי יכול להוביל להסבר מקצועי שעוזר ללקוח להבין מגבלה לפני הפנייה. לא כל קישור חייב לקרב מיד לטופס. לפעמים עוד הבנה היא הצעד המתאים ביותר.

אני מציע לבדוק את החיבורים מתוך עמודים קיימים לפני שמייצרים עמודים חדשים. ייתכן שהתשובה כבר כתובה היטב, ורק אינה נמצאת במסלול של מי שצריך אותה. זהו פער בניווט ובהקשר, לא בהכרח מחסור בתוכן.

לבדוק את היעד לפני שמחזקים את הדרך אליו

קישור ברור לא מתקן עמוד יעד חלש. לפני שמוסיפים אליו הפניות מתוך מאמרים, כדאי לקרוא אותו כאילו הגעתם דרך המשפט שמוביל אליו.

הייתי בודק שהעמוד עונה על ההבטחה, שהוא מתאים לקהל ושהמידע בו עדיין נכון. אם הוא עוסק בנושא רחב בהרבה, ייתכן שכדאי להפנות לחלק מתאים בתוך העמוד או לנסח את הקישור באופן שמסביר את ההיקף.

באתר רב-לשוני הייתי בודק גם את שפת היעד. מעבר לא צפוי מעברית לאנגלית יכול להיות סביר אם אין חלופה, אבל כדאי שהקורא יבין זאת מראש. אין טעם לשלוח אותו לגרסה שאינו יכול להשתמש בה רק כדי להשלים קישור.

כדאי להימנע גם מחיבור אוטומטי בין עמודים רק מפני שמופיעה בהם אותה מילה. מונח משותף אינו מבטיח צורך משותף. עמוד על ניהול פרויקט ועמוד על תוכנה לניהול פרויקטים עשויים להיות קשורים, אבל המשפט צריך להסביר את המעבר.

קישור שנראה לחיץ צריך לעבוד כקישור

מעבר לעריכה, יש בדיקה טכנית בסיסית. בהנחיות שלה, Google מסבירה שקישורים ניתנים בדרך כלל לסריקה כאשר הם בנויים כרכיבי קישור עם כתובת יעד תקינה. רכיב שמפעיל פעולה באמצעות JavaScript בלבד אינו בהכרח תחליף מתאים.

אני מציע לבקש מהמפתח לוודא שהקישורים החשובים נגישים גם בצורה הזאת. זה רלוונטי במיוחד לכרטיסיות או לרכיבים שנראים כמו קישור, אך ההתנהגות שלהם נבנתה באופן אחר.

מבחינת הקורא, צריך לבדוק שאפשר לזהות את הקישור, להפעיל אותו ולהבין לאן הגיע. במכשיר נייד כדאי לשים לב גם למיקום ולקריאות. טקסט נכון שאינו נראה לחיץ עלול לא למלא את תפקידו.

הבדיקה אינה צריכה להפוך כל פסקה למשימה למפתח. ברוב ההחלטות העריכתיות אפשר להתחיל מהקורא ומהיעד. כשיש ספק לגבי אופן הפעולה, משלימים בדיקה טכנית של הרכיב עצמו.

לשפר מסלול מוגדר ואז ללמוד ממנו

הייתי מתחיל בקבוצת עמודים שקשורה לשירות חשוב, ולא בהוספת קישורים בכל האתר בלי הבחנה. עוברים על ההסברים, מזהים שאלות המשך ובודקים היכן האתר כבר נותן להן תשובה טובה.

לאחר השינוי כדאי לבחון את המסלול בפועל. האם קל להבין את הבחירות? האם יש מעברים שחוזרים שוב ושוב לאותו מידע? האם הקורא יכול לחזור להסבר הקודם בלי לאבד את ההקשר?

אם יש נתוני שימוש מתאימים, אפשר להיעזר בהם, אבל גם לחיצה אינה הוכחה שהקישור היה מועיל. צריך לבחון אותה לצד התוכן והפעולה שהתאפשרה אחריה. קישור מסקרן שמוביל לאכזבה אינו יעד שהייתי מבקש להרחיב.

מבחינתי, תכנון קישורים פנימיים מצליח כאשר העמודים עוזרים זה לזה לענות על שאלות שונות. הקורא לא נדרש לנחש היכן נמצאת ההרחבה ולא נדחף לעוד מאמר רק כדי להישאר באתר. הוא יכול לבחור את הצעד הבא מתוך הבנה של מה שיקבל בו.